הבמה החשוכה

ועכשיו: דמיינו שאתם נמצאים על במה מוארת, ולשם כך, דמיינו שזהו החדר שאתם יושבים בו. עכשיו, עצמו את עיניכם ודמיינו שהאורות כבו, התפאורה נעלמה ואתם לבד.

הכל חשוך. היו בשקט. דמיינו, באופן הבהיר ביותר שאפשר, את קיומם של חושים פנימיים. בשלב זה ראו אותם עדיין כמקבילים לחושיכם הפיסיים. פנו את הכרתכם מכל מחשבה ודאגה. היו פתוחים לקבל. הקשיבו בעדינות רבה, לא לקולות הפיסיים, כי אם לקולות שבאים דרך החושים הפנימיים.

אפשר שיתחילו לעלות דימויים. קבלו אותם כמראות, התקפים כמו אלה שאתם רואים באופן פיסי. העמידו פנים שיש עולם פנימי והוא יתגלה לכם ככל שתלמדו לתפוס אותו בחושים פנימיים אלה.

העמידו פנים שעד כה, במשך כל ימי חייכם, הייתם עיוורים לעולם זה, ועכשיו אתם מתחילים לראות אותו לאט לאט. אל תשפטו את כל העולם הפנימי על סמך התמונות הקטועות שאתם עשויים לקבל או על סמך הקולות שאתם עשויים לשמוע בשלב ראשוני זה, כי השימוש שלכם בחושים הפנימיים עדיין אינו מיומן.

עשו תרגיל פשוט זה למשך כמה דקות לפני השינה או כאשר אתם במצב נינוח. זה יכול להיעשות גם תוך כדי מטלה שגרתית שאינה דורשת את כל ריכוזכם.

כך תלמדו להתמקד במימד עירנות שונה, כאילו הייתם מצלמים תמונות חטופות בסביבה זרה. זכרו שבשלב זה אתם תופסים רק חלקים. קבלו את אלה, אבל אל תנסו להגיע למסקנות כלליות או לפירושים. עשר דקות ליום מספיקות להתחלה.